פסק-דין בתיק רע"א 4826/12

1.        בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מתבררת תביעת המשיבים, בעל ואישה, נגד המבקשת. המשיב 1 (להלן: המשיב) שירת בתפקידים ביטחוניים שונים בצה"ל והתביעה מתייחסת לנושאים הקשורים לשירות זה. כיום מועסק המשיב על-ידי משטרת ישראל. המשיבים טוענים בתביעתם, כי המבקשת נהגה כלפי המשיב שלא כדין וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים שונים וכבדים. בין היתר נטען, כי המבקשת לא גוננה על המשיב כאשר התפרסמו בתקשורת ידיעות שפגעו בו ובמשפחתו ו"הפקירה" אותו, כי המשיב הועבר שלא כדין מתפקידו בצה"ל וכי סוכלו ניסיונותיו להשתלב בתפקידים אחרים בצבא. לטענת המשיב, כתוצאה ממעשיה ומחדליה של המבקשת נגרמו לו ולמשיבה נזקים רבים הכוללים אבדן השתכרות; פגיעה בשם הטוב ובמוניטין עקב פרסומים שיש בהם לשון הרע; הוצאות שמירה ואבטחה, שהמשיבים נאלצו להוציא לאחר שהמבקשת העמידה אותם בסכנת חיים, ועוגמת נפש עקב הסתרת ראיה מהותית ביותר על ידי המבקשת באופן שפגע קשות ביכולתו של המשיב להתגונן בפני החשדות וההאשמות שהופנו כלפיו. לתביעה צורפה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב, בה נאמר כי הוא סובל מנכות נפשית כתוצאה מהאירועים הנטענים בכתב התביעה. על-פי כתב התביעה המקורי, סכומי הנזק המיוחד מגיעים כדי שישה מיליון ש"ח.

2.        בירור התובענה מצוי בשלבים מקדמיים. במסגרת פעולות איסוף החומר הנעשות על ידי שני הצדדים, לרבות הליכי הגילוי המוקדם, הגישו המשיבים לבית המשפט "בקשה למתן הוראות", שההחלטה בה היא נושא בקשת רשות הערעור דנא.

           בבקשה האמורה נאמר, כי נודע למשיב שהמבקשת מתכוונת "לעשות שימוש לרעה בסמכותה כריבון", בעוד שלצורך התובענה היא "בעל דין ככל בעל דין אחר". הדברים אמורים בזימון של מפקדו הנוכחי של המשיב במשטרת ישראל, המעסיקה את המשיב כיועץ מאז שנת 2003, ל"בירור" בעניינים הנוגעים למשיב ולמתן דיווח על תפקודו ועבודתו במשטרה. בבקשה נטען, כי המבקשת חרגה מסמכויותיה ועושה בהן שימוש לרעה. בעל דין רגיל לא היה יכול לזמן את האחראי על התובע במקום עבודתו ולכפות עליו למסור דין וחשבון מפורט אודותיו, אלא במסגרת עדות בבית משפט. בניגוד לכך, המבקשת מנצלת את עובדת היותה ריבון ובעלת סמכויות שונות ומפעילה אותן, שלא כדין, במסגרת הליך בו היא "בעל דין ככל בעל דין אחר". בבקשה נטען עוד, כי זימונו של מפקדו של המשיב נועד גם "להרתיע את התובע ולהתנכל לו ואולי אף להעביר מסר ברור לזה הנקרא למתן הדיווח, בקשר עם התנהלותו מול התובע".

3.        בית המשפט המחוזי זימן את בעלי הדין לדיון בבקשה האמורה, לאחר שהמבקשת הגיבה לה בכתב. בתגובה נטען, כי המבקשת, נציגיה ובאי כוחה, רשאים, כמו בכל תביעה אחרת, לברר את מכלול הטענות הנטענות בכתב התביעה ולאסוף חומר לניהול ההגנה. בתשובה נטען, כי דבר לא "נכפה" על מפקדו של המשיב, שמדובר בפגישה של באי כוח המבקשת עם גורם רלוונטי לצורך בירור טענות המשיבים והכנת ההגנה. המבקשת מזכירה, כי המשיב טוען בתביעתו טענות שונות בענין קשייו לתפקד בעבודה נוכח התנהלות המבקשת, וגם במסגרת חוות הדעת הפסיכיאטרית מועלות טענות הנוגעות למישור התפקודי של המשיב. לטענת המבקשת, הדבר אינו שונה מכל תביעת נזיקין אחרת שבגדרה עורך הנתבע, או בא כוחו, בירורים באשר להתנהלות התובע, ובכללם פגישות עם מעסיקו הישיר.

4.        לאחר שביום 20.5.2012 התקיים דיון בבקשה, החליט בית המשפט לקבלה. בהחלטתו, שניתנה על אתר, קבע בית המשפט, בין היתר, כדלהלן:

"5. ... אין לי כל ספק שזימונו של [מפקדו של המשיב, צ.ז.] מהווה פעולה כוחנית ופסולה של מדינת ישראל, אשר מנצלת את 'זכויותיה' כריבון, ומזמנת את [ה]מפקד ... לשיחה עימה על מנת לדון בתפקודו של התובע. ודוק: דינו של [ה]מפקד ... כדינו של כל מעביד אחר, ולא שמעתי שנתבעים מזמנים לפגישה מעבידים של תובעים, על מנת לדון עמם בתפקודם של התובעים. נהפוך הוא, המקובל הוא שנתבעים מפעילים חקירה על מנת להתחקות אחר רמת התפקוד של תובע, ולכל היותר, מזמנים את מעבידו לחקירה בבית המשפט על מנת לדון עימו בשאלת רמת תפקודו של תובע.

...

6. ... הנני סבורה כי זימונו של ... מפקדו הישיר של התובע לשיחת הבהרה בפרקליטות הינה התנהלות פסולה, כוחנית ומן הראוי היה למדינת ישראל להימנע מהתנהלות זו שאיננה מכבדת את הפרקליטות ופוגעת בהיגיינה הציבורית ובניהול תיק זה.

7. יש להצר על כי הנני נדרשת ליתן החלטה בענין זה, ויש להצר על ניסיונה של הפרקליטות ושל המדינה להשיג ראיות אשר ישרתו את מטרותיה בדרך לא דרך, ולמעשה, בדרך פסולה.

...

8. ... יובהר הבהר היטב כי הנני מצפה לביטול הפגישה בין הפרקליטות ו/או מי מנציגיה לבין [ה]מפקד ... , ומכל מקום יובהר נוכח הדברים שציינתי, כי כל מידע שיתקבל במסגרת פגישה זו יקבל את הערך הראייתי הראוי בהתחשב בעובדה ש[ה]מפקד ... אינו יכול לסרב לזימון לפגישה בפרקליטות מטעם מדינת ישראל, שהוא עובדה.

9. מעבר לצורך אציין הפרקליטות ו/או מי מטעמה אינם רשאים בשום פנים ואופן לקבל תיעוד כלשהו המתייחס לתובע, לרבות תיקים אישיים ו/או כל תיעוד אחר, אלא לאחר הגשת בקשה לבית המשפט וקבלת החלטה בענין".

           לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, הוסיף בית המשפט והבהיר, כי ככל שמדובר בתיעוד רפואי, לגביו ניתן או יינתן כתב ויתור על סודיות רפואית, אין כל מניעה באיסוף החומר על ידי המבקשת, אך אם מדובר בתיקים אישיים שאינם רפואיים: "מדובר בתקלה חמורה ובהתנהלות בניגוד לדין".

           על ההחלטה הנ"ל מבקשת המבקשת כי תינתן לה רשות ערעור.

5.        בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת, כי החלטת בית משפט קמא מונעת ממנה לאסוף חומר ולהיערך לצורך גיבוש הגנתה, ולפיכך קיימת הצדקה ליתן רשות ערעור על החלטת הביניים האמורה ואין מקום להמתין לסיום ההליכים בבית משפט קמא.

           לגוף העניין נטען, כי הפרקליטות לא "זימנה" את מפקדו של המשיב לפגישה, אלא הפרקליט המטפל בענין פנה כמקובל, באמצעות הייעוץ המשפטי של המשטרה, לראש לשכתו של אותו מפקד כדי לתאם פגישה במשרדו. הפגישה נועדה לקבל התייחסות לאמור בכתב התביעה בכל הנוגע לפגיעה בתפקודו של המשיב בעבודתו כיום, בנוגע לטענותיו כי הוא מאוים ובנוגע לטענות נוספות. לטענת המבקשת, אין בכוחו של המשיב למנוע מבעדה לברר את טענותיו עם הממונה הישיר עליו, בוודאי כאשר המשיב מועסק גם כיום על ידי אחת מזרועותיה של המדינה. לגרסת המבקשת, בית המשפט המחוזי לא הניח כל תשתית נורמטיבית שעל יסודה ניתן היה להורות לה להימנע מלפנות לכל מי שהיא, כנתבעת, סבורה שיכול לסייע לה בבדיקת טענות המשיב, לרבות פניה למעסיקו של המשיב, קל וחומר כאשר המבקשת עצמה היא מעסיקתו של המשיב בעבר ובהווה. המבקשת מלינה על כך שבית המשפט הפנה אותה למסלול של הפעלת גוף חקירה פרטי כדי להתחקות אחר רמת תפקודו של המשיב, המועסק על ידי אחת מרשויות המדינה. טענה נוספת בפי המבקשת נוגעת להוראת בית משפט קמא, לפיה נאסר עליה לאסוף חומר ותיעוד הנוגעים למשיב, הוראה שניתנה אף מבלי שהוגשה בקשה בענין זה ומבלי שניתנה לה זכות טיעון. בהקשר זה מזכירה המבקשת, כי חלק משמעותי מהנושאים שהועלו בכתב התביעה מתייחס למערכת היחסים שבין המשיב לבין המבקשת בתקופות השונות בהן היה מועסק על ידי זרועות שונות של המדינה ולפיכך יש להניח שבתיקיו האישיים של המשיב מצוי חומר רלוונטי לבירור התובענה. למבקשת, כמעסיקתו של המשיב, הזכות לעיין בכל מסמך המצוי ברשותה ואין מקום למנוע ממנה לעשות כן.

6.        בפתח תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור נטען, כי המבקשת "אינה בוחלת בשימוש באקרובטיקה משפטית ונקיטה בהליכים מהליכים שונים, שכל תכליתם למנוע בירור התובענה לגופה, לשלול מהמשיב את זכויותיו ולרפות את ידיו ...".

           בפי המשיבים טענת סף, לפיה מדובר בהחלטה שלא תינתן עליה רשות ערעור נוכח הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט). כל זאת כיוון שמדובר בהחלטה שעניינה מתן עדות והעדת עדים, שאלות המוצגות לעדים, אופן הגשת עדויות, חשיפת ראיות וגילוי ועיון במסמכים. מעבר לכך נטען, כי בכל מקרה מדובר בהחלטה שעניינה סדרי דין, ענין שמסור לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית ושערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בו.

           המשיבים מדגישים בתשובתם, כי זכותה של המבקשת לנהל משפט הוגן לא תפגע אם לא יותר לה להיפגש עם מפקדו של המשיב או לעיין בתיקיו האישיים "זאת משום שבפני המבקשת מצוי חומר רב בעניינו של המשיב, אשר נצבר אצלה במשך שנים רבות, כגון תיקיו האישיים של המשיב בצה"ל, מלוא חומר החקירה בפרשת חקירת המחבל דיראני, לרבות עדויות אשר מסרו המשיב עצמו וחבריו ליחידה, חקירת מצ"ח, פרוטוקולי החקירה וממצאיה וכו'" (פסקה 54 לתשובה).